שבע שעות לאחר תחילת המתקפה הגיעו מחבלים אל ביתה. אביטל והשכן נכנסו להסתתר בארון אך המחבלים פוצצו את דלת הממ"ד והשכן נרצח. את אביטל הם שלפו מהארון ויחד עם אשל ונגב הקטנים הועברו מבית לבית, כשהמחבלים משליטים טרור בכל מקום. בשלב מסוים החליטו המחבלים להתחיל לצעוד לכיוון רצועת עזה והכריחו את עדי והילדים לבוא איתם. במהלך הצעידה אביטל נחרדה לראות את ההרס הרב שהמחבלים זרעו, החורבן והדם, ואת בתי שכניה שנשרפו כליל. אביטל דאגה לילדי שכנתה ולא איבדה את העשתונות. ואז, ממש לפני שנכנסו לאזור מיושב בתוך הרצועת, המחבלים סימנו לאביטל - כמו נס גלוי - שהיא והילדים משוחררים. אביטל ההמומה והמותשת החלה לעשות את דרכה חזרה לישראל, במשך שעות, כשבידיה אשל התינוק ונגב שהיה פצוע ברגלו. השלושה ניצלו, אולם כעבור כמה ימים התברר שעדי, אימם של הילדים הקטנים, נרצחה באכזריות.