בשבעה באוקטובר בשעה 6:30 התהפך עולמם. עם תחילת האזעקות חשבה החבורה שמדובר בעוד סבב של רקטות, ולכן נכנסו לרכבים במטרה להגיע לאחת המיגוניות על הכביש הראשי. המיגוניות היו עמוסות בחוגגים שנמלטו. כשמצאו מיגונית פנויה ירדו מהרכבים במטרה להסתתר מהטילים. סלע ומתן זיהו אדם פצוע מרסיסים והיו בדרכם לסייע, אך תוך כדי חבורת מחבלים פתחה עליהם באש. השניים לא רצו להוביל את המחבלים אל תוך המיגונית ונשארו בחוץ. בעודם מקיפים את המיגונית חטפו כדורים. מתן נרצח וסלע נפגע אנושות.

 

סלע הצליח לקפוץ לרכב נוסע שגם עליו ירו המחבלים, והסתתר שם עם פצוע נוסף. עילי, אדיר ושלוש חברותיהם נותרו במיגונית בה תפסו מחסה, מבלי לדעת מה עלה בגורל חבריהן. לפתע, הגיע מחבל למיגונית. עילי ואדיר הסתירו את הבנות בערמת פסולת שהייתה במקום, ובפרץ בלתי נתפס של גבורה, הסתערו לעברו בידיים חשופות והדפו אותו אל מחוץ למיגונית. הם נורו במקום ואיבדו את חייהם. בפעולה זו הגנו על רומי, יובל ויולי, שניצלו כי המחבלים העריכו שאין אנשים נוספים במיגונית. לאחר שעות בשטח סלע פונה לבית החולים שם נותח ויצא מכלל סכנה ולפניו תהליך שיקום ארוך. גם שלוש הבנות פונו, אבל החבורה הבלתי נפרדת – שחיה את החיים במלואם, התפרקה.

 

גבורתם של עילי, מתן ואדיר ז"ל ושל סלע חברם, היא ביטוי לרוח קרב, נחישות והקרבה, לרעות אמיתית ויכולת לראות את הזולת ולהיחלץ למענו בכל מחיר, גם במחיר החיים. עם פרוס חג החנוכה נזכור כי ההיסטוריה חזרה על עצמה. גבורת הבנים, והנס של סלע והבנות, מעטים מול רבים מעצימה את ניצחון האור על החושך ואת עוצמת הטוב לעומת מחשכי הרע. סלע והבנות ניצלו כנגד כל הסיכויים בזכות תושייה, עוז רוח שניצח את אכזריות המרצחים.